יציאת מצרים — דפוס הפחד, ההפרדה וההכחדה
רגע לפני ההפרדה: קרבה, מבט בעיניים ולבבות שלמים. מכאן נפתח הסיפור שמגלה דפוס חוזר — פחד מוות מדומיין, חלוקה ל“עליון/נחות”, והסלמה עד ניסיון הכחדה — וגם איך הוא חי בתוכנו.
הסיפור הגדול והשלם של יציאת מצרים וההפיכה מעם עבדים לבני חורין, מורכב משני סיפורים מנוגדים ומשלימים האחד את השני לכדי סיפור אחד שלם וגדול יותר.
מעם חופשי לעבדים — הסיפור המשלים לעשרת הדיברות
התחלנו בפרק הקודם עם הסיפור המכונן של קבלת עשרת הדיברות וההתחייבות של עם העבדים לאמנה חברתית שמהווה את הבסיס גם ליצירת העם היהודי לדורותיו וגם לדמוקרטיה המודרנית.
הסיפור המשלים, המנוגד והקודם מבחינה כרונולוגית, לסיפור קבלת עשרת הדיברות, סיפור יציאת מצרים, מתאר לנו את הכרוניקה של הפיכת ציבור של אנשים חופשיים לעבדים.
היום ננסה לזקק מתוכו את מרכיבי הדפוס והמהות של תפיסת ההכחדה, כדי שנדע לזהותם ולהבחין בהם גם בכל שאר הסיפורים שיבואו בהמשך — כולל בסיפורים הנוכחיים של ימינו אנו ממש.
הבסיס של תפיסת ההכחדה
מה שעומד בבסיס תפיסת ההכחדה הוא החלוקה ל“עליון” ול“נחות”. בכל תקופה ובכל מקום, משהו או מישהו אחר נתפס כ“עליון” ומישהו או משהו אחר כ“נחות”.
השמות והמלבושים בהם מתכסה תפיסת ההכחדה משתנים, אך המהות נשארת זהה בכל הסיפורים. בסיפור שלנו היום נתחיל לזהות את המרכיב העומד בבסיס עצם ההפרדה ל“עליון” ול“נחות”.
“לא ידע את יוסף”: ניתוק מאינטימיות שמייצר פחד
סיפור העבדות במצרים, מתחיל בהתחלפות השליט. מסופר כי השליט החדש “לא ידע את יוסף”. בתנ״ך המילה “ידע” על נטיותיה השונות מגיעה בהקשר של קִרבה אינטימית ומינית.
כלומר, נאמר לנו כבר בתחילת הסיפור שהשלטון הקודם היה נמצא באינטימיות עם בני ישראל, הכירם מקרוב, חי עימם ולכן גם לא פחד מהם.
כשהתחלף השלטון ותפס אותו שליט שלא הכיר את בני ישראל מקרוב, הוא גם לא הוקיר להם תודה על כך שבזכות ניהול הממלכה של יוסף ניצלה הממלכה כולה. הוא החל לפחד ולחשוש מבני ישראל — שבמידה ותתרחש מלחמה הם יהוו “גיס חמישי” ויצטרפו לאויב החיצוני. זה היה פחד מוות של ממש.
פחד מוות מדומיין → חלוקה ל“עליון/נחות”
מה שעוד חשוב לשים לב אליו, וזו נקודת מפתח, שלא הייתה סיבה קונקרטית לפחד הזה. בני ישראל נטמעו בתוך מערכות החיים של מצרים, וראו עצמם חלק מהממלכה הגדולה. הפחד הזה — פחד שקשור למוות — היה פחד מדומיין לגבי העתיד.
כלומר, אנו רואים מעבר וניתוק בין המצב של ההוויה, של לחיות בהווה בטוב, לבין המצב של “להיות בראש” — בשיפוטים, בפחדים ובחרדות. הפחד המדומיין גרם לשליט להתחיל לנקוט פעולות כדי להילחם ולהכחיד מראש את האיום הדמיוני. הוא התחיל בגזרה אחת וקיווה שכך הסיפור יסתיים.
מדרגות ההחמרה
- 1פחד מוות מדומיין
השליט החדש חושש מבני ישראל ללא סיבה ממשית. - 2חלוקה ל“עליון/נחות”
הזדהות עם עמדת “העליון” אל מול סימון בני ישראל כ“נחותים”. - 3שלילת זכויות הדרגתית
“וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם” — עבדות וגזרות מכבידות. - 4“העלמה בטוב”
ניסיונות “לדחוק בעדינות” מהמרחב הציבורי ולעודד היעלמות מרצון. - 5אלימות גוברת
“ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך”; הוראות למיילדות להרוג את הבנים. - 6“פתרון סופי”
ציווי פומבי להשליך ליאור כל תינוק עברי זכר — ניסיון הכחדה טוטאלי.
“וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ” — שמות א׳, י״ב
הדפוס שחי גם בתוכנו
ואם חשבת שהסיפור על תפיסת ההכחדה הוא סיפור חיצוני בלבד — הרי שתפיסת ההכחדה חיה וקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו. הכרוניקה שתוארה — פחד מוות, חלוקה ל“עליון/נחות” ומלחמה המתפתחת מן ההפרדה — מתקיימת גם בתוכנו.
המציאות “החיצונית” אפשרית בגלל שהיא מתקיימת קודם לכן בפנים. נעסוק גם בזה בהמשך.
רוצה לשתף מחשבה?
🌸 אם משהו בפרק הזה דיבר אליך, נגע או עורר מחשבה — אני מזמין אותך לשתף כמה מילים. מה נגע בך במיוחד? מה העלה בך השראה או שאלה? 🪶 לחיצה על סמל הנוצה תפתח את ספר המבקרים.
שאלות להמשך מחשבה
- האם מוכר לך מחייך שדברים שפחדת מהם והשקעת אנרגיה להעלימם — דווקא התגברו?
- מה דיבר אליך ונגע בך בפרק הזה? אילו מחשבות עלו בעקבות הקריאה?
- אילו סיפורים מודרניים מהדהדים אצלך את הדפוס הזה?
ספר המבקרים של “הסיפור הגדול”
מה הקריאה בפרק זה העלתה בך?
שתפ/י תחושה, מחשבה או השראה 🪶
תודה על השיתוף שלך 💚
מילותיך נוספו לספר המבקרים של “הסיפור הגדול”
ונשמרו כהשראה לאחרים במסע ההתעוררות.
