מה הקשר בין גבולות לחירות? האם גבולות מגבילים את החירות שלנו? הייתכן כי ככל שיש לנו יותר גבולות כך החירות שלנו גדולה יותר?בפוסט זה נבחן שאלות אלה.
כולנו יודעים שבחברות בהן הזכויות שלנו נשמרות, ככה נעים לנו יותר לחיות שמה. ככה אנחנו מרגישים יותר חופשיים, עם יותר חירות לבטא את עצמנו במלואנו, על כלל חלקינו.
למשל אנחנו יודעים, שבמדינות בהן חופש הביטוי שלנו נשמר ומוגן בחוק, ככה אנו מרגישים חופשיים יותר ומוגנים יותר. דוגמה אחת היסטורית קשורה להבדל בהקשר זה בין מדינות המערב לעומת מה שהתקיים בברית המועצות לשעבר ובמדינות הגוש הסובייטי.
חופש הביטוי בא לידי ביטוי גם ביכולת שלנו לבחור באיזה אופן להתלבש. אנחנו מרגישים יותר חופשיים במקומות, בתרבויות, במדינות שאנו יכולים לבחור כיצד להתלבש, נכון?
היבט נוסף של תחושת החירות שלנו קשורה למין ולמגדר שלנו, היכן שאנו יכולים לבחור את העדפה המינית שלנו ולחיות אותה, שם יותר נעים לנו לחיות.
גם פה, מה שמגדיר את החופש שלנו, מה שמגן עלינו הם החוקים. והשאלה היכן נעים לנו יותר לחיות, היכן אנו מרגישים יותר חופש וחירות לבטא את כלל חלקינו, קשורה באמנה החברתית ובמערכת החוקים.
כל אלה הם דוגמאות מחוצה לנו, שקל לנו להבין ולהתחבר אליהן. אנו רואים וחווים את ההבדלים הללו, במדינה שלנו ובשאר חלקי העולם. באותה מידה שהעקרונות הללו חלים על העולם שמחוצה לנו, הם גם מתקיימים בתוכנו.
כשאנו מסדירים מערכת פנימית, מערכת כללים, חוקים והתנהלות המאפשרים חופש וחירות לכמה שיותר איכויות, עוצמות, גוונים וחלקים בתוכנו לבוא לידי ביטוי, ככה אנחנו חיים בתחושה של חירות פנימית גדולה, שלמה ומלאה יותר. ככה אנחנו עשירים יותר, עשירים ביותר חירות, ביותר מרחב פנימי, בחופש תנועה, ובחופש יצירה.
אני חושב שזה המצב הרצוי אצל רובינו, להעדיף מצב הוויה של חירות פנימית. לצערי הרב, זה לא המצב המצוי. המצב המצוי הוא שבעקבות החינוך שעברנו, ההקשרים הדתיים והתרבותיים, הסיפור האישי והמשפחתי שלנו למדנו לחתוך את הקשר עם עוד ועוד חלקים בתוכנו. לא רק שישנן איכויות שאבד לנו הקשר עימן, אלא שלרוב אנו נשלטים על ידי חונטה צבאית של כמה איכויות, הנמצאת במלחמה וגוררת אותנו למלחמת הכחדה בכל העושר הפנימי שבתוכנו.
אצל כל אחד ואחת, עם השנים ישנה התקבעות על מספר איכויות מצומצמות שונות ואף מנוגדות מאצל אדם אחר. קל לנו להבחין בהתקבעות הזאת, בנוקשות הזאת אצל האחר, נכון? אצל אחד ההורים שלנו, האחים והאחיות שלנו, הילדים שלנו, הבני זוג שלנו. שם משמעות הנוקשות וההתקבעות והאוטומטיות שבתגובות הקבועות, ברורה לנו הרבה יותר. וגם המחירים שאותו אדם משלם על הצמצום והעוני הפנימי שבו הוא נמצא.
הרבה יותר קשה לנו לראות את הנוקשות, הצמצום והחיים בעוני על עצמנו. אנו בעיקר חווים את הצמצום, העוני והנוקשות בחוויות שאנו חווים בחיים שלנו, בתחושות וחוויות של חוסר הצלחה, של עצב גדול, של תסכול מתמשך, של דיכאון, של חרדות, של מלחמה פנימית וחיצונית מול אחרים ומול הייקום. אנו בחוויה של כלא בגוף שלנו או בסיפור החיים שלנו. אנו נתקלים בתחושה של התנגשות בחומות בלתי עבירות, דברים נופלים לנו מהידיים, אנו לא מבינים מדוע כולם תמיד נגדנו? מדוע אנו ננטשים פעם אחר פעם? מדוע לא רואים אותנו ולא מתייחסים אלינו? כל אלה הן ביטוי לגעגוע העמוק שבתוכנו, המבקש לחזור ולהתאחד מחדש עם העושר הפנימי שבתוכנו.
מה הקשר בין עבודת דמויות, גבולות פנימיים וחירות הולכת וגדלה?
בעבודת הדמויות הפנימיות על פי תפיסת ההגדלה אותה פיתחתי לאחר עבודה ותרגול של כעשרים וחמש שנים בגישה הפסיכולוגית המוכרת ברחבי העולם בשם Voice Dialogue, כל דמות פנימית מבטאת איכות אנרגטית מסוימת הקיימת בעולמנו, ובעוצמה אחת.
ככל שאנו מתרגלים יותר עם המתודה המובנית לעבודה עם דמויות פנימיות, כך כל איכות וכל גוון שאנו חושפים שמסתתרת מתחת לדמות הפנימית בתוכנו, מהווה גבול ברור בינה לבין כל שאר האיכויות האחרות.
הגבול הברור אינו רק בין איכות אנרגטית אחת לאחרת, לדוגמא: איכות של שימת גבול אל מול איכות של התמסרות, אלא אף באותה איכות עצמה, בין עוצמה אחת וגוון אחד של אותה איכות, לבין עושר עצום של עוצמות וגוונים אחרים ונבדלים באותה איכות אנרגטית עצמה.
כך, ככל שאנו חושפים עוד איכויות ועוד עוצמות בכל איכות ואיכות, אנו מגדירים עוד ועוד גבולות פנימיים. ככל שיש בתוכנו יותר גבולות פנימיים ומוגדרים בין איכויות שונות ומנוגדות ובין עוצמות שונות בתוך כל איכות ואיכות אנרגטית, כך אנו הופכים עשירים יותר. כאשר אנו הופכים עשירים יותר, אנו הופכים לבני חורין יותר. מדוע? מכיוון שהגבול שאיכות אחת מציבה לאיכות אחרת בתוכנו מונעת השתלטות של איכות אחת על כל יתר האיכויות.
כך, אם נקביל את עניין עושר האיכויות למשטר הדמוקרטי, ככל שיש ביטוי ליותר קולות מיותר חלקים, מגזרים בחברה כך התוכניות ודרך ההתנהלות יהיו מדויקים יותר. על תפיסה זו מבוססת כל הגישה של שיתוף ציבור ו'מוח כוורת'. ככל שיש יותר קולות ויותר חלקים הלוקחים חלק ומבטאים את הצרכים והרצונות שלהם, כך ישנן יותר נקודות מבט והסתכלות המדייקות את הפעולה.
תוצאה נוספת של הגדלת הגבולות הפנימיים בהקשר להגדלת החירות הפנימית נוגעת להקטנת וצמצום מגוון התמכרויות. נרחיב על כך באחד הפוסטים הבאים.
