על הקשר שבין מלחמות למגפות
מה הקשר בין מלחמות ומגפות? טקסט זה מתבונן על מלחמות ומגפות בדרכי הנשימה העליונות בראי הרפואה החדשה (GNM).
הקשר בין מחלות ומלחמות ידוע זה מכבר. אם מסתכלים בהיסטוריה ומחברים את זמני המגפות הגדולות לזמני מלחמות רואים את הקשר וההלימה בין השניים.
כתבתי פה על הקשר החזק והברור הזה המופיע גם בשפה העברית. בעבר הבנתי את הקשר באופן כללי, כהרס שגרות החיים והחוסן האישי-קהילתי, המחסור בנגישות למזון והגנה מפני מזג האויר, הנלווים למלחמות.
אכן, כל אלה מהווים חלק מתהליך יצירת המחלות והמגפות בעקבות מלחמות. אך עדיין לא הבנתי את המנגנון המדעי המדויק המסביר את התהליכים הביולוגיים המתרחשים בתוך גופנו בהקשר זה. בעקבות לימודי הרפואה החדשה, כיום הקשר הזה הולך ומתבהר עוד יותר.
מבחינה היסטורית, במאה העשרים היו שתי מלחמות עולם ושתי מגפות גדולות שהיו קשורות בהן. שתי המגפות הגדולות הללו היו שתיהן קשורות בדרכי הנשימה העליונות. היום ננסה להבין מה הקשר, ומדוע דווקא בדרכי הנשימה העליונות.
ברפואה החדשה אין מחלות, אין טעויות ואין מקריות. גידולים אינם מופיעים ככה סתם וחיידקים ווירוסים אינם מחוללי מחלה אלא מחוללי תיקון ושיקום מערכות פגועות בגופנו. בתשעים וחמישה אחוזים, הסימפטומים שגם ברפואה הטבעית מתייחסים אליהם כאל 'מחלה' הם למעשה ביטוי של סיום השלב הפוגעני ומעבר של הגוף לשלב התיקון והשיקום.
על פי הרפואה החדשה, מה שמחולל את הנזקים לגופנו הם לא החיידקים והוירוסים אלא הקונפליקטים הביולוגים. בהיותנו בעלי חיים, שבמקור חיינו בטבע, עם הטבע, בתוך הטבע וכחלק מהטבע, לכל קונפליקט ביולוגי ישנו היבט הישרדותי כלשהו.
היום נבחן אחד מהקונפליקטים הביולוגיים המאפיינים את דרכי הנשימה העליונות ונוכל להבין מה הקשר בינו לבין המגפות הגדולות שהיו קשורות בדרכי הנשימה במאה העשרים.
מתוך הבנת מהות הקונפליקטים הללו נוכל בהמשך גם לגזור ולהבין את אחוזי התמותה הגדולים במגפת הקורונה.
נוכל בהמשך להבין מדוע חלה עלייה במקרי התחלואה והמוות דווקא בבתי החולים, דווקא בסיום הסגרים ולגבי מה שמכונה 'סרטני טורבו'. בפוסט היום לא נעסוק בכל אלה. רק נתחיל להבין את הבסיס לקשר בין כל אלה.
אחד מהקונפליקטים המרכזיים של דרכי הנשימה העליונות, המופיע בצורת 'מגפה המונית' דווקא בזמני מלחמות, ויותר מדויק, בצמוד לסיום המלחמות, הינו הקונפליקט הביולוגי הקשור לריאות 
.
. 
הקונפליקט המרכזי של דרכי הנשימה שקשור לריאות, הוא הקונפליקט הביולוגי של איום על החיים שלי, של סכנת מוות.
מדוע הריאות קשורות לקונפליקט של סכנת מוות?
בלי אוכל ומים אדם יכול לשרוד ימים ושבועות ואפילו חודשים. בלי אויר, אדם מסוגל לשרוד רק לכמה עשרות שניות ודקות בודדות. האוויר והנשימה זה הדבר הכי בסיסי בגוף האדם. ללא אויר וחמצן האדם מת בתוך מספר דקות.
לכן הקונפליקט של הריאות הוא קונפליקט של סכנת חיים או איום כלשהו על החיים, שלי או של אדם אחר שאני מזדהה עימו רגשית. אדם זה יכול להיות הורה, ילד, אח, שכן, עמית לעבודה ו/או חבר.
(על אלמנט ההדבקה הרגשית כתבתי בפוסט נפרד).
בהקשר למלחמות ולקונפליקט הביולוגי של הריאות.
מה קורה בשלב הקונפליקט הפעיל, כשאנו עדיין בתוך החוויה של הסכנת חיים או איום על החיים שלנו או של אדם קרוב לנו?
בשלב זה, הגוף מגדל עוד נאדיות בריאות, על מנת לספוג יותר חמצן. לרוב, במידה והגידול אינו גדול ואינו לוחץ על איברים אחרים, כגון הלב ובלוטות הלימפה, הנמצאים בחלל שבין שתי הריאות, האדם לא חווה כל סימפטומים שהם.
במידה והאדם חווה את קונפליקט המוות כלפי אדם אחר, כגון: חבר שמת ליד אותו אדם באירוע של תאונה או מלחמה או טרור, לרוב זה יהיה גידול אחד בריאות (קונפליקט הזדהות עם אדם אחר).במידה והאדם חווה פחד מוות על עצמו, לרוב יהיו מספר גידולים בריאות.
ככל שעוצמת ו/או משך הקונפליקט הפעיל גדול יותר, כך הגידול/ים גדול/ים יותר, ומשך ההחלמה יהיה ארוך יותר.
החיידקים בגופנו הם כמו "כירורגים" זעירים, כשהם מפרקים גידולים, וכמו "בנאים" זעירים כשהם בונים רקמות שנפגעו. המוח מנהל את פעולת החיידקים השונים בהתאם לשכבות הנבט העובריות השונות.
בשלב ההתאוששות:
כשהקונפליקט מסתיים, הגידולים מפורקים על ידי חיידקי שחפת או פטריות. במהלך תהליך הפירוק יש ליחה מוגלתית, ריח רע מהפה, חום לא גבוה, חולשה, הזעות לילה, פליטת דם.
בעבר תהליך זה זוהה כ'שחפת'. כיום תהליך זה מזוהה הרבה פעמים כ'סרטן ריאות', הנחשב כקטלני.
עצם אבחון הסימפטומים בשלב ההתאוששות כ'סרטן הריאות' הנחשב כקטלני, מכניס שוב את האדם לקונפליקט ביולוגי של פחד מוות, מה שמחזיר את האדם לשלב הפעיל של התוכנית הביולוגית של פחד המוות, וכך מתחיל להיווצר מעגל קסמים המוביל אכן למוות במקרים רבים.
תהליך פירוק הגידולים על ידי חיידקי שחפת צורך כמות גדולה של חלבון. זו הסיבה שבעבר אנשים אמידים היו מחלימים משחפת, כיון שהיו נוסעים למרכזי החלמה מיוחדים בהם אכלו טוב ונחו כראוי. ואילו העניים, ואלה שלא היה בידם מספיק ממון וכסף, על מנת לאפשר לעצמם אספקה גדולה מאוד של חלבון, ומנוחה טובה לאורך זמן, נפטרו לא מהשחפת, אלא ממחסור בחלבון ובמנוחה.
לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה התפרצות גדולה של 'שחפת' ואנשים רבים מתו ממנה. זה היה כי היה מחסור גדול בנגישות לכמות גדולה מאוד של חלבון הנדרשת לגוף בשנים שלאחר המלחמה, ואי-יכולת לנוח כראוי. לאחר מספר שנים שחלה התאוששות באספקת המזון, והמצב נרגע, והחל להתאזן, גם ה'שחפת' נעלמה.
כך, אנו יכולים לראות ולהבין את הקשר בין מלחמות ל'מגפות' של דרכי הנשימה העליונות. הסיבה שהמגפות 'פורצות' לאחר סיום המלחמות, הן מכיוון שבזמן המלחמות עצמן, הא/נשים נמצאים עדיין בשלב הקונפליקט הפעיל בו הגידולים גדלים ככל שהמלחמה נמשכת.
בסיום המלחמות הקונפליקטים נפתרים והא/נשים עוברים לשלב ההתאוששות והתיקון שבו מופיעים הסימפטומים הקשים, והשחפת מפרקת את הגידולים שגדלו בריאות.
היום התמקדנו בקונפליקט ביולוגי **אחד** מתוך מספר קונפליקטים שונים, הקשורים בדרכי הנשימה העליונות. ישנם מספר קונפליקטים ביולוגיים נוספים הקשורים בדרכי הנשימה העליונות.
על קונפליקטים נוספים שהופעלו במלחמת העולם הראשונה בהלימה לאמצעי הלחימה הייחודיים שהופעלו לראשונה במלחמה זו ועל הקשר בינם לבין מה שמכונה "השפעת הספרדית",
ניתן לקרוא פה.
בנוסף לקונפליקטים המרכזיים הקשורים למלחמות הנוגעים לשני המינים, ישנם עוד מספר קונפליקטים ייחודיים לנשים הקשורים בשד ובתפקודיו הביולוגיים.
זמני מלחמות מפעילים לא קונפליקט אחד הקשור בתפקיד הביולוגי והאסוציאטיבי של השדיים, אלא מספר קונפליקטים שונים, כשכל אחד מהם מתנהג בצורה שונה ואף הפוכה לסוגי סרטן שד אחרים.
מהם הקונפליקטים הביולוגיים השונים לגבי כל אחד מהם, כיצד כל אחד מתנהל בשלב הקונפליקט הפעיל ובשלב ההתאוששות על שלושת תתי-השלבים שלו, כיצד ניתן לתמוך בהחלמה שלמה ומלאה לגבי כל אחד מהם,
על כל אלה ועוד ניתן לקרוא בכתבה המלאה על סרטני השד.
הכותב לא רופא וכל האמור פה לא בגדר המלצה רפואית. בכל עניין בריאותי יש לפנות לקבלת ייעוץ רפואי. האחריות המלאה לבריאות האדם הינה עליו ועליו בלבד. אין כותב הפוסט לוקח כל אחריות על כל בחירה והחלטה שיעשה כל אדם בעקבות קריאת הדברים. הדברים לעיל הם שילוב של הידע של הרפואה החדשה ביחד עם מחשבות והרהורים על אירועים היסטוריים. הכותב הינו יועץ מוסמך ברפואה החדשה (GNM).
