כולנו שמענו מכירים את המושג, "עצמאות אנרגטית", ההולך ורווח יותר ויותר בשנים האחרונות, אך ישנה עצמאות עמוקה ומכרעת עוד יותר שלא מדברים עליה כלל, עצמאות דמיונית. הכוונה היא ליכולת להשתחרר מהדמיונות הקולקטיביים והאישיים שמכתיבים לנו את גבולות האפשר, את הזהות שלנו, ואת מציאות חיינו עצמה.

בין מדע לדמיון, מי באמת שולט בתודעה שלנו?

אנו נוטים להאמין במדע, לראות בו את סממן התרבות הנאורה מול הפרימיטיביות של "אמונות טפלות". אך האמונה במדע, היא עדיין אמונה. מדוע נדרשת אמונה במה שאמור להיות מבוסס ראיות?

כבר ב־1942 פרופ' וולטר קאנון תיאר את תופעת "מוות וודו", מקרים שבהם אנשים מתו במהירות לאחר שנאמר להם שהוטלה עליהם קללה. לא הייתה סיבה רפואית נראית לעין, אלא אמונה עזה שהביאה לקריסת המערכות.

ואין צורך ללכת רחוק: גם היום, כשאדם מקבל "גזר דין רפואי", אבחנה רפואית שיש לו או לה 'סרטן', עצם האבחנה והתחזית עצמם, אם יתקבלו באמונה, יכולים להפוך לנבואה המגשימה את עצמה. המדע הופך לכלי של דמיון קטלני, כשהוא מצית את אותו מנגנון עצבי עמוק בנו, ההיפותלמוס, שמאיץ תהליכי קריסה במצבי אין-מוצא.

הדמיון כהישרדות וככוח בריאה

בלוטת ההיפותלמוס אינה "רעה", היא תוכננה לעזור לנו לשרוד. כשאין מוצא, היא מאיצה את סיום החיים, כדי למנוע סבל מיותר ולשמר אנרגיה לשאר חברי הלהקה. אבל בעולם המודרני, כהתרחקנו מאוד מהטבע מחוצה לנו ובתוכנו, כשאין טורפים, הדמיון הפך לטורף עצמו.

ויקטור פרנקל תיאר כיצד האמונה שבעלות הברית יגיעו לשחרר את מחנה הריכוז, בו הוא שהה, לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, בסילבסטר של אותה השנה, וכישלון אותה אמונה, הביא לגל מוות המוני, כשהתקווה נמוגה לה באחת. המוות ההמוני אירע לא משינוי תנאים ולא מהתעללות פיזית, אלא מהתמוטטות האמונה ומתחושת אין-מוצא.

ומה עם רפואה, ומה עם מדינה?

המורה שלי לרפואה החדשה, רופאת משפחה ותיקה, חוותה במהלך הקריירה הארוכה שלה בקופת חולים, מקרים רבים של קריסות גופניות בעקבות דברי רופאים, אבחנות רפואיות, איומים סמויים ו'תחזיות' באשר לאורך החיים הצפוי, שנקלטו כאמיתות. גם אני ראיתי זאת שוב ושוב: אדם ש"האמין" שהוא חולה, נעשה חולה. אדם שהאמין שהוא מחלים, התחזק.

דמיון יוצר מציאות. ולכן עצמאות דמיונית היא השער לבריאות.

אך לא רק ברמה האישית. גם הזהות הלאומית שלנו מבוססת על דמיון. אם נמשיך לדמיין עצמנו כעם נרדף, כקורבן, כמי שצריך להגן על עצמו תמיד, נמשיך לחיות תחת אותו נרטיב, שוב ושוב.

השער לעצמאות חדשה

דמיון הוא לא "בריחה מהמציאות". הוא האמצעי לברוא אותה. אנו מתייחסים לדמיון באותו האופן ומתוך אותה התפיסה של מלחמה והכחדה שאנו כל כך מורגלים לה, ומנסים להילחם בו. במקום מלחמת הכחדה חסרת חולת ופוגענית, ניתן לגשת לדמיון מתוך תפיסת העושר הייקומי וההגדלה ולרתום אותו לטובתנו, שנצליח בעזרתו לברוא מציאויות מיטיבות הרבה יותר עבור ועבור סביבתנו.

מה שנצליח לדמיין, נוכל להתחיל לברוא. זה נכון לאדם הפרטי, וזה נכון לעם שלם.

הגיע הזמן לשחרר את הדמיונות שמוחזקים עבורנו, ולהתחיל לבחור דמיונות חדשים. לא מתוך ניתוק ומלחמת הכחדה, אלא מתוך מודעות ובחירה. מתוך הבנה שלכוח הדמיון והאמונה יש השפעה ישירה על הגוף, על הבריאות, על המדינה, ועל המציאות כולה.

עצמאות דמיונית היא השלב הבא באבולוציה האנושית.

מי ייתן ונזכה לברוא מציאות חדשה, מתוך דמיון חופשי, מפוכח, משוחרר ואוהב.
אמן, כן יהי רצון ודמיון.