מה הקשר בין לֵבוּש לבּוּשָׁה?
לפני שגירשנו עצמנו במו ידינו מגן העדן, לא היינו רק בעירום — היינו גם בחיבור.
הסיפור הזה אינו רק משל ואגדה. הוא מפת דרכים ומצפן 🧭
הגילוי שבהסתר או ההסתר שבגלוי
הודות לטקסט היפיפה הזה של ג'ובראן חליל ג'ובראן, שמופיע פה בהמשך, עלתה בי התבוננות מחודשת בקשר הלשוני והרעיוני שבין המילים "לֵבוּש" ו־"בּוּשָׁה". קשר שמוסתר מאיתנו, אבל גלוי כל כך למי שמביט.
השפה העברית מאוד מדויקת, והקשר הלשוני והרעיוני בין המילים הללו הוא דוגמה נוספת לדיוק הזה — שגלוי לגמרי לכל מי שמעוניין לחקור ולשאול.
בין לבוש לבושה
בקריאה יומיומית רגילה, המילה "לֵבוּש" נראית תמימה.
אבל כשקוראים אותה כפועל — "לַבוֹש" — נחשף פתאום השורש שמתחבא ומקשר בין השתיים: ב.ו.ש.
וזה לא מקרי.
כבר בסיפור הגירוש מגן עדן, ברגע שבו האדם ראה את עצמו עירום — נולדה הבושה.
והלבוש הגיע מיד אחריה, לא כהגנה — אלא כהסתרה.
מה בעצם קרה אחרי אכילת פרי "עץ הדעת"?
המעבר מהוויה פשוטה בגוף, בשוויוניות של כלל האיכויות האנרגטיות הנמצאות בתוכנו ומחוצה לנו — אל חיים בתוך ראש שופט, אל היררכיה, אל תחושת עליונות מול תחושת חוסר ערך.
זהו רגע הלידה של המלחמה, הפנימית והחיצונית כאחד — של יצירת הניתוק בין מי ומה שנתפסים כ"עליון" לבין מי ומה שנתפסים כ"נחות".
הרגע שבו ההרמוניה התפצלה — אך גם הרגע שבו נולד הגעגוע לשוב אליה.
מרגע שראינו את עצמנו נפרדים — חיפשנו דרכים להסתיר את מה שכבר היה גלוי: את השוויון שבין כל האיכויות.
לא החטא הוליד את הלבוש — אלא ההיררכיה.
ומרגע שנולדה היררכיה, נולדה גם הבושה.
לעזוב את ההוויה ולעבור לחיות בראש – תחילת הגירוש העצמי מתודעת גן העדן
🍃 ומה אם כל מה שנותר לעשות, הוא לפשוט את הבושה?
לאט, ברכות, בהדרגה, בקצב שמותאם לך.
לא כדי לחשוף — אלא כדי לחזור חזרה אל העושר והשפע הייקומי שכבר קיים וחי בתוכך.
לחזור לחוויית השפע של תודעת גן העדן,
לעושר הייקומי שנמצא בגופנו כבר,
לפשטות שבהוויה.
זה לא סוף הסיפור — זו התחלה של זיכרון.
כל רגע שבו אתה מרפה מהבושה — אתה מתקרב עוד צעד אל גן העדן שבתוכך.
מכאן מתחיל המסע חזרה אל העושר הייקומי שבתוכך 🌿
המסע מהבושה אל ההרמוניה, מההפרדה אל החיבור,
הוא הדרך בה אנו זוכרים מחדש את שלמות כל האיכויות שבתוכנו.
💡 טיפ לחיבור מחודש
כשאתה מזהה בך בושה, הסתרה או שיפוט פנימי — נסה לראות אילו איכויות אנרגטיות בתוכך הפכו לפתע ל“עליון” ו“נחות”. ברגע שאתה מאפשר להן לחזור לדיאלוג, אתה מתחיל לשוב אל העושר הייקומי שבך.
זהו לבה של עבודת הדמויות הפנימיות — הגשר בין ההפרדה לבין ההרמוניה.
רוצה להעמיק עוד? חזור לפרק על הגירוש מגן עדן ↩️
אם מצאת שהמילים של הפרק הזה מהדהדים בתוכך או נגעו בך, אני מזמין אותך להשאיר פה, בספר המבקרים, כמה מילים; תחושות, מחשבות, רגשות, התנגדות אולי, או געגוע, וכל דבר אחר שעולה בך. לחצו על הנוצה שבתחתית העמוד 🪶 להשארת כמה מילים למסע ההיזכרות המשותף שלנו.
תודה שקראת 💛
ספר המבקרים של “הסיפור הגדול”
מה הקריאה בעמוד זה עוררה בך?
שתפ/י תחושה, מחשבה או השראה 🪶
תודה על השיתוף שלך 💚
מילותיך נוספו לספר המבקרים של “הסיפור הגדול”
ונשמרו כהשראה לאחרים במסע ההתעוררות.
העניקו לעצמכם עכשיו מתנה לשנה החדשה 
כל הכלים להתחברות לעושר הייקומי
במחיר של מנת שווארמה 🥙
פותחים שנה בהרמוניה, בקלות עם כלים פשוטים, מעשיים ונגישים.