האמנה החברתית — לוחות הברית

פרק שלישי בסדרה “הסיפור הגדול של תפיסת ההכחדה”: עשרת הדיברות כאמנה חברתית שמעמידה שוויון בפני החוק — כתשובה הופכית למבנה ה“עליון/נחות”.

התחלנו את סיפורנו הגדול בסיפור המכונן של יצירת האנושות עם הגירוש מגן העדן, והרעיון המרכזי שבו. נמשיך כעת עם סיפור מכונן נוסף, סיפור יצירת העם העברי.

סיפור משלים והופכי

סיפור שבהקשר לחלוקה ל‘עליון’ ו‘נחות’ הוא סיפור משלים והופכי לסיפור הגירוש מגן העדן.

עשרת הדיברות כאמנה חברתית

סיפור יצירת העם העברי עם ההסכמה על קבלת האמנה החברתית, עשרת הדיברות, במעמד הר סיני, מהווה לא רק חלק סוגר ומשלים לסיפור המסגרת הגדול של סיפור היציאה מעבדות לחירות, אלא גם את הבסיס הרעיוני, לכל הרעיון של משטר דמוקרטי מודרני.

מה אנחנו נוטים לשכוח

כשאנו עוסקים בסיפור יציאת מצרים, ובסיפור היציאה מעבדות לחירות, בד״כ המיקוד הוא על סיפור היציאה ממצרים: העבדות, עבודת הפרך, לידת משה, המכות וקריעת ים סוף. בד״כ, לרוב, לא נקשור את סיפור היציאה לסיפור המשלים שלו — מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדיברות.

שני סיפורים — תמה אחת

שני הסיפורים הללו, היציאה ממצרים וקבלת הדיברות, משלימים סיפור אחד גדול יותר על יציאה מעבדות לחירות, באשר היא.

שבירת המבנה של “עליון/נחות”

במערכת החוקים של מצרים היו שני מעמדות: ‘עליונים’ ו‘נחותים’ — לכל מעמד חוק ויחס משלו. לעומת זאת, בעשרת הדיברות ההתייחסות היא שוויונית והופכית למה שהורגלו תחת העבדות.

מבסיס יהודי לבסיס דמוקרטי

התפיסה של עשרת הדיברות היא גם הבסיס למשטר הדמוקרטי של ימינו: כולם שווים בפני החוק — ללא הבדל דת, גזע, מין, השכלה או מעמד.

הפער בין האידאה למציאות

אנו יודעים שבפועל זה לא תמיד מתנהל כך: מי שנמצא במעמד ‘עליון’ זוכה לעתים ליחס שונה ממי שב‘נחות’. בישראל אנו רואים ייצוג-יתר של מזרחים, אתיופים וערבים בבתי הכלא; בארה״ב — רוב אסירים שחורים ומיעוטים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך.

ובמקרא? שוויוניות בשורת הדין

בסיפורי המקרא השוויוניות נשמרת בהשלכות: עונשים עד מוות וכרת מוטלים גם על בעלי המעמד הגבוה כשחצו גבולות וניצלו כוחם.

• דוד ובת־שבע
• כרם נבות
• בני עלי הכהן הגדול — גניבת מנחות ופגיעה בנשים שהגיעו להקריב

המסר: השוויון בפני החוק אינו רק אידאה — הוא קו אדום של המציאות המקראית: “גבולות” שנשברים נענים בתוצאה.

סיפור “מתקן” לגן עדן

כך, סיפור יצירת העם העברי שיצא מעבדות לחירות — עם קבלת השוויוניות עליו — הוא סיפור נגדי ומתקן לסיפור יצירת האנושות לאחר ההבחנה בין ‘עליון’ ל‘נחות’ ותוצאת הגירוש מגן העדן.

שני הסיפורים המנוגדים הללו הם סיפורים מכוננים בתרבות המערבית, באלפיים השנים האחרונות לפחות.

איך לקרוא נכון את הסיפורים

לדעתי, הקריאה מתוך ההבחנה בין ‘עליון’ ל‘נחות’ נאמנה יותר לרוח המקור של סיפורי התנ״ך. היא מאפשרת הבנה עמוקה של כל סיפור בפני עצמו — וגם כזוג סיפורים מנוגדים ומשלימים בתוך סיפור גדול הרבה יותר.

שאלות לסיום

אשמח מאוד לשמוע מה דעתך על הדברים. מה דיבר אליך? מה לקחת? מה התחדש לך עם הקריאה מתוך ההסתכלות של ‘עליון’ ו‘נחות’? אילו אסוציאציות עלו אצלך? מחשבות? רעיונות?